הרבנות הראשית מועצה דתית
חצור הגלילית
נושא בעול עם חברו
"אלה ראשי בית אבותם בני ראובן בכור ישראל".
נאמר בפרשה במניין שבט ראובן "בני ראובן" וכן אצל שמעון נאמר "בני שמעון", ואילו אצל בני לוי נאמר" "ואלה שמות בני לוי". ומקשה השל"ה הקדוש: למה אצל שבט לוי אמר: "ואלה שמות בני לוי" ואילו אצל ראובן ושמעון כתוב "בני" בלבד ? ומתרץ השל"ה: כידוע שבט לוי לא היה בגלות, ולוי ידע דבר זה ורצה להשתתף בצרת הציבור, ומשון כך קרא לבניו שמות על שם הגלות, גרשון ע"ש שהיו ישראל גרים בארץ לא להם. קהת – על שקהו שיניהם מצער השעבוד והגלות. מררי – ע"ש: " וימררו את חייהם". ומשום כך נאמר: "ואלה שמות בני לוי".
ומוסיף השל"ה וכותב שמכאן ילמד האדם להשתתף בצער הציבור, אע"פ שאין הצרה מגעת לו, ואף הקב"ה הבטיח: "אהיה אשר אהיה" – שנמצא עמנו בצער הגלות.
וכן הרוצה לזכות לכיתרה של תורה, צריך לשאת בעול עם חברו שהיא אחת ממ"ח קניני התורה, והדרך להשתתף בנשיאה בעול היא לתת כתף לאחרים ולשאת עימם את משא החיים. עלינו להיות מודעים לכאב של השני.
דוגמא אמיתית לנשיאה בעול נוכל ללמוד מהסיפור הבא: באחת העיירות הסמוכות לעיירת ווארקא היה יהודי שלאחר כמה שנים מחתונתו נולד לו בן ויהי יום, הילד החל להרגיש ברע, האב לקח אותו ומיד רץ עימו לרופא שבדק את הילד ואמר לאב: ילדך חולה מאוד, אין בכוחי לעזור לך. קום קרא אל אלוקיך ויושיעך.
כששמע היהודי את הבשורה, נסע לרב מנדל מווארקא זצ"ל, כשנכנס לפני ולפנים החל היהודי למרר בבכי וזעק רבי ! הושיעה נא את בני יחידי שאינו חש בטוב ולמענו שפכתי כ"כ הרבה דמעות, אנא רבי העתר בעדי לאלוקים ! הרבי שקע במחשבות עמוקות ולאחר כמה רגעים אמר: מה אוכל לעשות שערי שמים נעולים ואינני יכול לעזור לך, היהודי יצא שבור מהרבי וחשב: אם הרבי לא יכול לעזור לי אז מי כן ? והנה לא עברו כמה רגעיים והוא שומע דפיקה על דלת ביתו, וכשפתח נדהם לראות את הרבי הקדוש. הוא נכנס לביתו ואמר: כשבאת לפני והבכית על ילדך החולה ניסיתי לעורר רחמי שמים, אך הם ננעלו בפני, ולאחר שיצאת מביתי שבור, ישבתי וחשבתי נכון אני לא יכול לעזור לך, אבל לבוא ולבכות איתך ולהשתתף בצערך אני כן יכול ולכן באתי, הם ישבו והתפללו לפני בעל הרחמים, עד שנשמעה שוועתם במרומים ותפילתם התקבלה, והילד החל להזיע ולהבריא. זה נקרא "נושא בעול" לבכות איתו יחד, וכשעושים זאת אפשר גם להושיע לו..
נלמד מהפרשה – עבד שקם על רבו
"ה' הצדיק, ואני ועמי הרשעים"...
פרעה חשב את עצמו לאלוה – שהוא ברא את היאור עד שבא הקב"ה והכהו שהוכרח להודות שאינו אלא עבד פשוט...
הביא המגיד מדובנא זצ"ל משל למה הדבר דומה:
לאדם שנצרך לאחד מעשירי העיר, מעולם לא ראהו ולא פגש בו, רק שמע את שמעו, את רוב עוזרו וכבודו. הלך למעונו של העשיר ונפעם ממראה עיניו. החומה והשער הענק, גינת החמד וערוגות הפרחים, שדרה רחבת ידיים הובילה אל מדרגות הארמון החצובות שיש, והללו הוליכו אל הטירה הענקית.
ביד רועדת נקש על דלת האלון הכבדה, הדלת נפתחה אל טרקלין רחב ידיים, מואר בנברשת ענק שהאירה את התמונות היקרות שעל הקירות ואת השטיח הססגוני היקר.
דמות הדורה נצבה לפניו ושאלה לרצונו, "אני רציתי לשוחח עם בעל הבית, בבקשה". אמר בהתרגשות.
"אני הוא בעל הבית", ענהו הלה ביהירות "מה מבוקשך ?"
לפתע נשלחה יד מאחור, לפתה את צוואר האיש שבטרקלין וקול לועג נשמע: "האתה הוא בעל הבית ? והאיש כאילו התגמד, הצטמק, התמזער. עיניו התגלגלו בחוריהן והוא גימגם: "סליחה, אדוני, אך לצון חמדתי..." ואז יצא האלמוני מבין הצללים ואמר: "אל תשים אליו לב, אינו אלא אחד מהמשרתים, בוא נא עימי ללשכתי ואשמע את אשר בפיך"...
והנמשל ברור מאיליו:
כך כאותו משרת מתייהר, נהג פרעה מלך מצרים בהציגו עצמו כאלוה, התפאר לאמור: "לי יאורי ואני עשיתיני". אני ואפסי עוד, ומי ה' אשר אשמע בקולו.
לפתע לפתה יד אדירה את צוארו, והקדוש ברוך הוא – בעל הבית של העולם – הנחית עליו את המכות בזו אחר זו, עד שידע שאינו יכול לעמוד בפני אצבע אלוקים ויד ה',י: ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים!"...
שבת שלום ומבורך הרב שמעון מלכה י"ור המועצה הדתית!