הרבנות הראשית מועצה דתית
חצור הגלילית
"עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ" (בראשית ח', י"א)
מאחר שפרנסה מן השמים היא, הרי שהדרך לקבלה היא לשאת עיניים השמימה ולבקש. ללא תפילה לא יכול האדם להשיג מאומה- לא בעניני פרנסה ולא בשאר עניינים שבעולם.
המבי"ט אמר: שמענו כבר על סומא שהתחיל לראות ועל אילם שהתחיל לדבר, אבל לא ראינו שוטה שהפך לנורמלי.
מפני מה? משום שהשוטה משוכנע שהוא נורמלי, ועל כן אינו מתפלל להפוך לבר דעת, ואם כן ודאי שאינו מתרפא, שהרי ללא תפילה אין כלום.
מרן ה"חפץ חיים" זי"ע היה חוזר ומזכיר בכל פעם שהגיעו לבקש ממנו ברכות לישועה- לפנות ישירות אל הקב"ה ולבקש.
פעם נכנס אברך ואמר: "אשתי שלחה אותי לרב לבקש ברכה לפרנסה".
התחייך ה"חפץ חיים" ואמר: "איין ארעמאן האט געשיקט דעם צווייטן ארעמאן צום דריטן ארעמאן… גיי רעד צום רבונו של עולם!"… (עני אחד שלח לעני השני שילך לעני השלישי… לך לדבר עם הרבונו של עולם!…)
קהל חסידים גדול הסתופף בחצרו של הרה"ק ר' יוחנן מרחמסטריווקא זי"ע, ורבים מהם היו אמידים ובעלי נכסים. לעומת זאת בחצרו של אחיו, הרה"ק ר' דוד מטאלנא זי"ע, שלא היתה גדולה כל כך, היו רוב רובם של החסידים עניים מרודים.
פעם הסביר הרבי מטאלנא את פשר ההבדלים ביניהם:
אצל אחי יש קהל גדול, ולפיכך כאשר רוצים להכנס אליו, יש להמתין במשך זמן רב. גם לאחר שזוכים סוף סוף להיכנס, מוכרח כל אחד להזדרז וכעבור רגע לצאת ולפנות את מקומו לבאים בתור אחריו. משום כך הרגשה של אברך היא- חיכיתי כל כך הרבה, והרבי הסתכל עלי רק שניה ולא יכולתי לדבר כמו שצריך… אין לי על מי להישען אלא על הקב"ה!… והוא מתפלל ומתחנן בעצמו.
לעומת זאת, אצלי יש די זמן לכל אחד. כל אברך שבא אלי, נכנס ומדבר איתי, וכשהוא יוצא הוא בוטח בי, ששמעתי אותו ואעזור לו, ולכן אינו פונה לקדוש ברוך הוא.
היפלא, אפוא, שאצל אחי הם התעשרו, ואילו אצלי הם נשארו עניים?!…
הפרנסה- מידו יתברך בלבד!
בברכת המזון אנחנו מבקשים: "ונא אל תצריכנו … לא לידי מתנת בשר ודם ולא לידי הלואתם, כי אם לידך המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה".
בספר "שיח שרפי קודש" מובא על כך דרוש שדרש השרף מקאצק זצ"ל.
"ונא אל תצריכנו לא לידי מתנת בשר ודם… כי אם"- רק בתנאי אחד, שאם נזדקק ח"ו למתנת בשר ודם, נדע שהאמת היא שאנו נזקקים "לידך המלאה הפתוחה והרחבה", ואין הנותן אלא שלוחך בלבד.
יעקב אבינו ביקש בתפילתו (בראשית כח, כ): "אם יהיה אלוקים עמדי… ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש". ביאר רבי בונים מפשיסחא זצ"ל, שביקש יעקב אבינו, שידע תמיד שה' הוא הנותן!
בספר "פאר ישראל" מובא מעשה שארע עם האדמו"ר בעל ה"בית ישראל" זצ"ל מגור:
רבי יצחק אייזנר ז"ל היה עשיר גדול, והרבה לגמול חסדים בממונו. פעם אחת השקיע הון עתק בעסק מסוים, אך העסק לא עלה יפה, ורבי יצחק נותר נקי מנכסיו.
בכאב לב גדול עלה לירושלים, ונכנס למעונו של ה"בית ישראל". הרבי הזמינו לקידושא רבא, וכך אמר לו: "כידוע היונה הביאה עלה זית טרף בפיה. אומרת על כך הגמרא (עירובין יח ע"ב): 'אמרה יונה לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, יהיו מזונותי מרורין כזית ומסורין בידך, ואל יהיו מתוקין כדבש ותלויין ביד בשר ודם'. תמוה הדבר, וכי כשהם בידי אדם, כלום אינם מיד הקדוש ברוך הוא?! אלא שישנן אפשרויות פרנסה, שניתן לטעות בהן כאילו מיד אדם הן- מידו של הזולת, או מכוחו ועוצם ידו של המרוויח. בעלה זית אין מקום לטעות, ויש גם פרנסות, שאין בהן מקום לטעות…"
למחרת השבת שב רבי יצחק לתל אביב, ומיד פנו אליו שני אנשים אשר בקשו את עצתו. שותפים הם בעסק גדול שרווחיו מרובים – כך סיפר – אך לאחרונה נתגלעו ביניהם חילוקי דעות, ומבקשים הם מרבי יצחק שיכנס לעובי הקורה ויישר את ההדורים. שמע רבי יצחק את דבריהם, וישר את ההדורים לשביעות רצונם המלאה. בהתפעלותם ממנו, הציעו שיהיה שותף עמהם, על אף שאין לו כרגע כסף להשקיע בשותפות.
שמח רבי יצחק, נכנס לשותפות עמם, והם הרוויחו רווחים רבים. למפרע הבין רבי יצחק מה הייתה כוונתו של הרבי על פרנסה שהינה מידו של הקב"ה בעליל.
שבת שלום לעילוי נשמת אבי מימון בן תמר ת.נ.צ.ב.ה
הרב שמעון מלכה