המן מן התורה מנין ?

הגמרא במסכת חולין (קל"ט) שואלת: המן מן התורה מנין ? ומתרצת שנאמר (בראשית ג' – י"א) "המן -  העץ אשר ציוויתיך לבלתי אכול – ממנו אכלת".

לכאורה בפשטות הדברים נראים תמוהים מאוד, שכן מה הקשר בין המן בן אמדתא האגגי לבין חטאו של אדם הראשון בעץ הדעת ? אלא מתרץ ר' איסר זלמן מלצר זצ"ל: כאשר נתבונן  נראה, כי קשר הדוק יש בין שני הדברים. המן בן המדתא ראשון בין שרי המלך אחשוורוש ולא היה חסר לו מאומה לפי שהיה עשיר גדול, אלא שהיה חמדן גדול, וכאשר ראה את מרדכי היהודי שלא כורע ולא משתחווה לו, חיסרון זה שלא שולט בכל ויש יהודי אחד שלא משתחווה לו, כל מה שיש לו  לא שווה כלום, ודבר זה מרומז בכתוב – "המן העץ", שכן גם אדם הראשון, לא היה חסר לו דבר, היה מדבר עם השכינה, חי חיי נצח והיה שרוי בגן עדן והכל היה מוכן להנאתו חוץ מעץ אחד- עץ הדעת שהיה מתאווה לאוכלו, ואיסור זה לא נתן לו מנוחה וסופו שחטא בו וגרם לעצמו מיתה !

ר' יעקב גלינסקי זצ"ל תמה לאריכות הלשון בדיברה העשירית בעשרת הדיברות: "לא תחמוד בית רעך ועבדו ואמתו ושורו וחמורו וכל אשר לרעך" . אם הכתוב מסיים "כל אשר לרעך", הרי הכל בכלל – ולמה מפרט בתחילה בית, עבד, שור וחמור ? ותירץ: אדם חומד את בית רעהו, יש לו וילה, גינה ריצוף, שיש סלון איטלקי, ומדוע לי אין, האם חברי  נעלה ממני  אין זה הוגן, ועונים לו : תירגע אתה צודק, אבל מצד שני אין זה צודק שתקבל רק את הווילה והמכונית שלו, ויחד עם זאת תשאיר ברשותך את כל השאר: בריאות, משפחה מאושרת, אם ברצונך – קום והתחלף עימו כליל קח את המכונית שלו ביחד עם כאבי הראש שלו וכל צרותיו מבית ומחוץ... וזהו שנאמר: " לא תחמוד בית רעך ושורו וחמורו, אל תסתכל בפרט זה או אחר, הסתכל על כל אשר לרעך, וכבר לא תחמוד מאומה...

הרב  מרופשיץ זצ"ל היה אומר: לכל יהודי יש צרות משדלו, כשיבוא המשיח יקדמו פניו המוני בית ישראל ויזעקו מרה על מה ולמה נגזר עלינו לשאת את צרותינו, מה יעשה מלך המשיח – ייקח אולם ענק, יקרא  ליהודי אחר יהודי, ויאמר לו: הנח את צרור צרותיך ופתח אותו וכך החדר מתמלא בצרורות של צרות ואז חוזר התהליך על עצמו, והמשיח קורא ליהודי אחר, ואומר לו בחר לך צרור, סוקר היהודי את כל הצרורות – רואה את הצרות והמועקות, צרות העניים והעשירים, החולים והבריאים, העובדים והמובטלים, ובוחר דווקא בצרורו הישן והמוכר...

 

אמונת חכמים:

ראינו במהלך סיפור המגילה, שגזירת השמד נגזרה על עם ישראל בגלל חוסר אמונת חכמים, שלא צייתו להוראתו של מרדכי היהודי – לא  להשתתף במשתה אחשוורוש, והתשועה הגיעה על ידי שתיקנו פגם זה, ונשמעו להוראתו של מרדכי להתקבץ בתפילה, אף על פי שבמבט אנושי היה נראה שמרדכי אשם בכל מה שקרה.

אמונת חכמים היא אחת מיסודותיו של העם היהודי, מעלתם הנשגבה של חכמי ישראל מתאפיינת בדעת תורה ובכישרונם האדיר לראות בשכל ישר את הדברים,  העצה שלהם היא לא רק עצה נכונה, אלא היא מבחינת "צדיק גוזר והקב"ה מקיים". על פי זה ניתן להבין את הנאמר בתורה:  "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל",  מפרש בספרי: אפילו נראה בעיניך שהשמאל הוא הימין והימין הוא השמאל, שמע להם.

מסופר על שני בחורים שבאו מארצות הברית ללמוד בישיבת מיר בליטא וחלו במחלה נדירה. קצרה יד הרופאים המקומי ים מלהושיע, ולכן שלח אותם הגאון רבי ירוחם זצ"ל משגיח הישיבה, אל אחד מגדולי הדור שישאלוהו אודות רופא שנמצא באזור מגוריו.

לפני שיצאו לדרכם הזהירם רבי ירוחם שיתייעצו עם הרב ההוא בכל פרט ולא ימירו פיו חלילה.

השניים יצאו לדרך, וכשהגיעו אל מקום מגורי הרב פנו את בית הרב, וקבלו ממנו הוראה מפורשת שאם ירצו הרופאים לנתחם אל יסכימו בשום אופן שיתבצע הניתוח אלא על ידי רופא פלוני. אחד מהם ציית להוראות והתעקש לקבל את הטיפול אך ורק על ידי הרופא שאמר לו הרב, ולאחר זמן הבריא, אבל חברו – כשבא לקבל את הטיפול במחלתו, נעדר הרופא ההוא מהמקום, אי לכך אמר שהוא רוצה להמתין עד שיחזור, השפיעו עליו הרופאים שיפנה אל רופא אחר שכן לא כדאי לדחות את הטיפול, מה גם שהרופא השני אף הוא רופא מצוין, הדברים השפיעו עליו ולמרות אזהרת הרב הסכים שהניתוח יתבצע על ידי הרופא השני , אחרי שלושה ימים נפטר הבחור.

מספרים תלמידי ישיבת מיר שבמשך חצי שנה בסיומה של שיחה שאמר רבי ירוחם בפני בחורי הישיבה, היה מזכיר את השניים שנסעו להירפא, והיה מסיים בזה הלשון: זה ציית וזה לא ציית

                                             בברכת שבת שלום                                          

 הרב שמעון מלכה יור המועצה הדתית