פרשת תזריע פותחת בציווי "וביום השמיני ימול בשר עורלתו".

כשמביטים בבריתות הראשונות שמופיעות בתנ"ך רואים שאת הברית כרתו באבן.

עיינו ערך ציפורה/יהושע.. 

ואילו אנו רואים שהברית מתבצעת בסכין.

תמהים אנו מתי אירע השינוי ומדוע?

הסמ"ע בהלכות מילה מביא את המדרש שמבאר את הנושא.

כידוע, לכל דבר בבריאה יש מלאך הממונה לתת לו את כוחו וחיותו.

כדוגמת שרו של ים.

כאשר דוד עמד מול גוליית שחירף מערכות ישראל שהיה מכוסה שריון קשקשים,
פנה המלאך הממונה על האבן למלאך הממונה על הברזל, אנא! הבקע בפני חלוק האבן של דוד(למרות שבדרך הטבע זה לא אמור לבקוע)

ענה לו מלאך הברזל.
מה תתן לי בתמורה לקידוש ה' שאני גורם?

ענה לו
מהיום את הברית יבצעו בברזל ולא באבן.

ומאז ולתמיד זכה הברזל להיות הכלי שכורת בינינו לבורא.

ועל דרך הרעיון,
ניתן לפי זה לומר פירוש נוסף למשפט.
"מילה בסלע שתיקה בתרי"

מתי הייתה המילה בסלע?
עד שהייתה שתיקה בין שני המלאכים.

אך בל נשכח את הפירוש האמיתי שהוא:

חשיבות ומעלת השתיקה

ואם בשבוע שעבר האריכה התורה ללמדנו מה להכניס לפינו,

נאריך לחשוב ולתכנן היטב מה אנו מוציאים מפינו.

אכן בפרשת מצורע מתארת התורה את סוגי הנגעים וטהרתן,

אשר כידוע באים לאדם על חטאי הלשון,
מה שמכונה בלשוננו "פטפטת"

יושב לו אדם ומרכל על הא ועל דא,
וחושב לא יראני אדם.

אך לפתע קירות ביתו מדברות כנגדו,
ובלית ברירה הוא קורא את הכתובת על הקיר.

והיה אם לא הפנים את הרמז הדומם,
מתקדמת הצרעת ומדברת איתו בשפת הגוף,
ובסופו עלול למצוא עצמו בודד.
ואולי אז יקח פסק זמן לחשוב על מעשיו.

פעמים רואה האדם את הכתובת על הקיר,
ובמקום לשנות את אורח חייו,
מבכר הוא לדחות את המסר ואף להתעלם בהסברים מפוקפקים, במקום להגיע לתובנה הרצויה.

כמה קשה לאדם השינוי ושבירת ההרגלים...

דומה הוא לאדם המביט במראה וכשרואה שאינו נראה טוב, מגיב בניפוצה...

המדרש שמובא ברש"י מלמדנו: שדווקא האדם שהבין את המסר שזעק מקירות ביתו,
ואף החליף את האבנים הנגועות לדף חדש.

מגלה הוא את המטמונים שהסתירו הגויים שקדמו לו.

ללמדך עשה שינוי ותתעשר,

כי גילית את החלק המיוחד והאיכותי שבך
וחייך ישתפרו לאין ערוך,
ובהחלט תהיה שמח בחלקך.

בברכת שבת שלום ומבורך 
הרב שמעון מלכה יור המועצה הדתית